זכרונות ילדות עטופים בעלי תרד

למי שלא מכיר או צעיר מכדי להכיר, פופאי היה דמות מצויירת שנקלע למצבים קשים מאד כשהיה נופל ברשתו של בלוטו -איש רשע ומרושע שהיה מאוהב אנושות באוליב חברתו של פופאי. כשהכל היה אבוד וכבר אפסה התקווה , היה פופאי מוצא קופסת תרד, בולע את כולה, מקבל שרירים וכוחות על ומכריע את הכף לטובתו.

סבתא שלי אסתר ז"ל שעלתה ארצה מאיסטנבול היתה מבשלת הרבה ירקות. בכלל אני חושב שהיינו ילדים של אוכל הרבה יותר איכותי ופחות מתועש מהילדים של היום שמכורים לשניצלונים ולנקניקיות.

כשהחורף היה מגיע ואיתו המנגולד והתרד הטורקי, סבתא הייתה מעמידה סירים מהבוקר עם עצמות בקר , קוביות בשר , שעועית וערמות של תרד. השעות היו עושות את שלהן והתבשיל היה מסמיך מהעמילנים של השעועית ומהקולגן של הבשר ומח העצם, לדבר הטעים ביותר עלי אדמות.
בצהריים היינו מקבלים צלחת נזיד אדום (אביקס קון ספינק) מעגבניות עם עצם בקר , כמה קוביות נימוחות של בשר והמון שעועית לבנה ותרד שהיה צובע בטעם אדמה ובקווים ירוקים כהים את התבשיל.
בצד היה לחם אחיד לבן ובצל ירוק עם ערימת מלח קטנה. ככה הייתי מגיש את זה גם במסעדה שלי. כל מה שצריך זה לחלוץ נעליים ולצלול פנימה.

התרד הוסיף ונכנס לחיינו בכל דבר. בבויוס הטורקי, בשעועית, ובממולאים. סבתא הייתה מבשלת תרד ממולא בבשר מתובל בעגבניות טריות מעט שמן לימון, מלח ופלפל. המים שהיו ניגרים מהעלים היו בעצם הרוטב. כשהייתי מכין את התבשיל במסעדה הוא היה נעלם בדקות.

היום,
שנה וחצי לאחר שנסגרה המסעדה,
אני משחזר את הטעמים לבנותי ולאורחים הבאים לביתי, וגם בסדנאות שאני מעביר - ניתן לטעום ולגעת בתרד, האהוב עלי כל כך.

רוצים לנסות גם? 

קבלו מתכון ליאפרקס:
2 צרורות מנגולד טרי שטוף ומנוקה מהשדרה הלבנה המרכזית